לואיס לבטון נ' תהל מהנדסים יועצים בע"מ

פסק דין

פתח דבר

התובע היה אחד מבעלי השותפות סירקוביץ – לבטון ושות' [להלן: "השותפות"] שהתקשרה עם הנתבעת, תהל מהנדסים ויועצים בע"מ [להלן: "הנתבעת" או "תהל"], וזאת לשם ביצוע עבודות תכנון כקבלן משנה (היתה אחת ממספר קבלני משנה), לפרויקט תכנון מחנה צבאי "נחשונים", וזאת במסגרת חוזה שנחתם בין הנתבעת לבין ממשרד הבטחון. המזמין, משרד הבטחון התקשר לצורך תכנון הפרויקט באמצעות שני חוזים מרכזיים עם קבלנים ראשיים: (1) משרד אדריכלים פלד – קימלמן לעבודות אדריכלות (2) עם חברת תהל, הנתבעת, עבור תכנון הנדסי.

קודם להליך שבפני, הגישה השותפות תביעה לבית המשפט השלום באותו עניין ממש, בתחילה כתביעה למתן חשבונות ולאחר מכן תוקנה התביעה לתביעה כספית (בסך 1,297,269 ₪), ובמסגרת ההליך שם הוגשה גם תביעה שכנגד ע"י הנתבעת כנגד השותפות (ת.א. 35289/04). בסופו של דבר נמחקו שתי התביעות, לאחר קבלת המלצת בית המשפט שם.

כפי שאפרט להלן, בסיס התביעה הוא הפרות חוזיות נטענות של הנתבעת כלפי השותפות ואי תשלום סכומים כספיים, אשר לטענת התובע, הנתבעת חייבת לשותפות בגין עבודות התכנון שהשותפות ביצעה במסגרת פרויקט זה כקבלן משנה. בין הצדדים מספר סלעי מחלוקת, עוד טרם המחלוקת ה"תחשיבית" ובין כך: עצם זכותו של התובע להגשת התביעה; משמעותם ומשקלם של ההליכים הקודמים שהתנהלו בנדון; משמעותם של כתבי הויתור עליהם חתומה השותפות; וכן מהו הסכם ההתקשרות המחייב בין הצדדים.

טענות התובע

לטענת התובע, השותפות (שהיה חלק מבעליה) נמחקה ביום 31/7/05 וכל זכויותיה וחובותיה הומחו אליו במסגרת הסכם משנת 2002 שנחתם בינו לבין שותפו אוסקר סירקוביץ, לרבות זכויות התביעה כנגד הנתבעת והכספים המגיעים לשותפות ממנה. לטענתו הוא זה שריכז את העבודות נשוא התביעה בשם השותפות וכי קיימות לו גם עילות תביעה ישירות משלו.

לטענתו, על הנתבעת היה לדאוג לקבלת התשלום ולהעברתו לידי השותפות BACK TO BACK תוך גריעת 20% לטובתה כדמי ניהול ופיקוח, אלא שבפועל לא עשתה כן ובפעולותיה ובמחדליה הפרה את התחייבויותיה החוזיות כלפי השותפות.

וכך לטענת התובע, עקב מחדלי הנתבעת, לא התקבל לידי השותפות חלק משמעותי מהכספים המגיעים לה בגין עבודתה בפרויקט. הסכומים ששולמו לשותפות לא שולמו במועד. הנתבעת לא העבירה כספים שהועברו ממשרד הבטחון והיה עליה להעבירם לשותפות והעלימה דבר סכומים שהועברו אליה כאמור. כן הנתבעת נמנעה מלהציג בפני גורמי משרד הבטחון את הדרישות הנכונות והראויות באופן המבסס את מלוא התמורה החוזית המגיעה לשותפות לפי תעריף משרד הבטחון - ובכך נגרמו לתובע נזקים כבדים. כן הנתבעת מנעה מהשותפות לפעול ישירות מול משרד הבטחון לברור הנזקים הכספיים שנגרמו לה ומנעה מהשותפות מלפעול לתיקון המעוות. בפועלה כך הנתבעת פעלה בחוסר תום לב בקיום החוזה מול השותפות, תוך העלמת והסתרת עובדות ופרטים מהותיים, ועשתה בכספי השותפות כבשל שלה.

עוד טוען התובע כי ההליך הקודם שנוהל נמחק בסופו של דבר, כאשר המחיקה נעשתה בהמלצת בית המשפט, לשם ביסוס התביעה על אדנים איתנים יותר. לטענת התובע, מאז מחיקה זו גילתה השותפות אינפורמציה נוספת המבססת את עילות התביעה כנגד הנתבעת, וכך נולדה התביעה דנן.

באשר להתקשרות בין הצדדים טוען התובע כי לצורך תכנון "פרויקט נחשונים", ולשם קיום חלקו בהסכם, התקשרה הנתבעת לגבי חלק מהעבודות הנדרשות עם השותפות כקבלן משנה, וזאת לאור ניסיונו המוכר של התובע בעבודות מסוג זה כיועץ למשרד הביטחון מזה למעלה מעשרים שנה (לא היתה הכרות קודמת בין הצדדים עד אז).

שכרה של תהל הורכב משתי קטגוריות הראשונה תכנון התשתיות בפרויקט, על עבודה זו קבלה את מלוא 100% השכר המשולם, קטגוריה שנייה ריכזה והפעילה תהל מהנדסים בתחומים שונים. התמורה על עבודת המהנדסים בענפים השונים שולמה ע"י משרד הביטחון באמצעות תהל, שניכתה 20% משכר זה לעצמה כדמי ניהול ותיאום.

וכך ביום 15.7.99 כונן ההסכם הנדון בין הצדדים, וסוכם בפגישה בין הצדדים שהשותפות תשמש כקונסטרוקטור של הפרויקט וכן סוכמו עיקרי התנאים – בעד העבודה שתבצע השותפות ישולם לה סכום בשיעור של 80% מהתמורה שתתקבל ע"י הנתבעת ממשרד הביטחון, האחריות לאישור ניתוחי השכר לפרויקט תהיה על השותפות והתשלומים שיועברו אליה באמצעות תהל יבוצעו BACK TO BACK לקבלת התשלום ממשרד הביטחון, העבודה תוכן באנגלית ובעברית. סיכום פגישה זה היווה בסיס לתחילת העבודה ונכתב ונערך ע"י מנהל הפרויקט, רמי קרקש, שהינו גורם בכיר בנתבעת, ומשקף נכונה את מכלול ההסכמות החוזיות בקשר לפרויקט בין הנתבעת לתובעת.

לטענת התובע, כפי שנראה נוכח התרשמותה החיובית של הנתבעת מהשותפות, הציעה לה הנתבעת מאוחר יותר עבודות נוספות בפרויקטים נוספים. בהתאם, ביום 4.10.99 חתמה השותפות לבקשת הנתבעת על הסכם מסגרת לעיגון היחסים בין הצדדים הסכם שכונה "הזמנת גג לביצוע שירותים", ובו הובאו ביתר פירוט התנאים בכל הנוגע לכל הזמנה של שירותים אחרים לתכנון קונסטרוקציה מהשותפות לפרויקטים שונים שבהם תהא מעורבת הנתבעת.

לטענת התובע, הסכם זה (מה- 4.10.99) נערך כולו ע"י הנתבעת והוצג כהסכם מסגרת להתקשרויות אחרות שיהיו עם השותפות ולא לפרויקט נחשונים. למרות זאת, מסיבה שאינה ברורה וכפי שהסתבר בדיעבד, תוקפו של ההסכם הנ"ל הוחל רטרואקטיבית מיום 1.7.99 ונמשך עד ליום 31.12.05, אף שלמעשה לא חל על העסקה נשוא התביעה הזו. התובע מפרט עוד שורת טעמים שמהם ניתן ללמוד כי ההסכם התקף בין הצדדים לפרויקט נחשונים הוא זה מה- 15/7/99 ובין כך:

(1) גובה התמורה המכסימלי על פי הסכם "הזמנת גג לביצוע שירותים" עמד על 500,000 ₪ שהוא סכום נמוך משמעותית מהיקף העסקה דנן.

(2) בעת חתימת הסכם זה, השותפות היתה כבר עסוקה בעבודה על פרויקט נחשונים, והיה ברור שלמסגרת ההסכמית החדשה אין קשר ולא חלה עליו.

(3) גם עובדת החלת ההסכם מה- 1/7/99 תמוהה משההתקשרות הראשונה בין הצדדים ארעה רק ב- 15/7/99 ולא קודם לכך.

(4) למעשה הסכם "הזמנת גג לביצוע שירותים" לא הופעל מעולם ובסופו של יום, העבודה היחידה סביבה נקשרו הצדדים היתה תכנון פרויקט נחשונים, ואזכורו של הסכם זה בא לחדד את שביעות רצונה של הנתבעת מהשותפות. גם לאחר שנתגלע הסכסוך ופרצו ההליכים הקודמים, הוצע לשותפות ע"י נציג הנתבעת לשמש כקבלן קונסטרוקציה ראשי בכל הפרויקטים בהם מעורבת הנתבעת.

(5) לטענת התובע, גם מר קרקש ממנהלי הנתבעת סבור היה כי ההסכם המחייב והרלוונטי הוא זה מיום 15/7/99.